חפש בבלוג זה

יום שבת, 23 באוקטובר 2010

בית.קציצות.זכרונות

היום נבצע תרגיל מחשבתי קטן פה בבלוג (שלא תגידו שאני לא מפעילה אתכם ורק יושבת ומקטרת כמו הדודה הפולניה שאני..) חישבו עלהמושג "בית", עיצמו עיניים..

מהו החיזיון שעולה לכם בראש שאומרים לכם בית? האם אתם מדמיינים מבנה הומה צחוק ילדים, חצר גדולה עם חתולים או מאמא חייכנית שעומלת במטבח על הכנת מאכל עדתי כזה או אחר? (במקרה שלי,המאמא הפרטית שלי מכינה גם קרעפלך וגם ג'חנון.הידד לפחמימות!הידד לסרוטונין שהן יוצרות).



המושג "בית" הוא רחב ועצום ומכיל בתוכו אינספור משמעויות; הפן המשפחתי, בין אם זו משפחה "רגילה", הורים גרושים או יתמות. כל שילוב כזה מכיל אנשים שיש בניהם קרבה מיוחדת שלא תפוג ולא תתמוגג לעולם.אמא יש רק אחת 


הפן הנדל"ני- כי אחרי הכל מדובר פה במבנה, שמה שמייחד אותו משאר המבנים בעולם הוא שאתם מבלים בו חלק נכבד מחייכם וכתוצאה מכך נוסכים את הנופך האישי שלכם .בין אם בחרתם לרהט אותו במיטב הריהוט האיטלקי (אני רכשתי ספת עור של טולמנ'ס ושאני חושבת (ומתרווחת) על היפיפיה הזו, היא הקנייה הכי טובה שביצעתי מעודי),  או שמא חשקתם לשמר את זכרונתיכם מהטיול במזרח ולתלות לונגים, לפזר מחצלות ולהניח אבני קריסטל בכל פינה בבית . בכל מקרה - העיצוב שלכם, מבטא את האופן שבו הכי נעים וכיף לכם לחיות.

                         זוהי הכניסה לחצר ביתי, כאן אני יושבת ולוגמת יין בזמן שקאטולוס שר לי שירי אהבה.כן כן.                                         


וכמובן (הרי בשביל מה באמת התכנסנו כאן? הפן הקולינארי.


לכל בית בישראל יש את אבני הייסוד הקולנריים שלו, שהם לאו דווקא תלוי שיוך אתני.קיבוץ הגלויות או יותר נכון, הסיר הענק אליו נזרק כל מאכל משלל קצוות תבל אשר התקבצו במדינתנו יוצרים תבשיל מרגש.


אז לאחר שבוע מתיש ומיותר שכלל דלקת בכליות, (צרה צרורה דלא הייתי מאחלת אפילו לקורט קוביין, קרין גורן וקובי פרץ), שהיה מחוסר כל טאץ' ביתי במאכלים אותם כן יכלתי לדגום (שגיאה אחר שגיאה + וחוסר יכולת לבשל= שממון קוילנרי ודכדכת רבה) פניתי לידידי הטוב והצעתי לו לפצות על השישי הקודם (שקלל סרט מדכדך שבסופו הקאתי ללא הרף...) בעודנו שמים פעמינו לתל-אביב (עיר ההבלים, האינסטנט ועוג שלל שמות תואר..אבל אני בטוחה שהבנתם את הכיוון), הסלולרי שלי צלצל – וחברה נוספת הצטרפה.

                                              זוהי שממה, וזה לא כיף בכלל.
                   הלוקיישין הנבחר היה מסעדת ה"קסבה" בפלורנטין, שהיא מקום שקט ונעים עם אווירה ביתית (אפילו כלי האוכל נראו כאילו נשלפו מאיזה ארון של סבתא  חביבה מקרקוב!).


בהתחלה החלטתי שאקח פנקייק'ס עם מיץ תפוזים.המלצרית חייכה אליי "בוקר טוב!", ולאחר מבט נוסף בתפריט החלטתי לבחור את המאכל שהכי מסמל בעיני את הבית: קציצות עגל עם אורז.ציוותי למנה חצי גולדסטאר, והתרווחתי במושבי.


הידיד, כהרגלו בקודש, הזמין סלט והחברה דגמה צ'יפס.


למנות לקח כל כך הרבה זמן להגיע, שבמוחי התחלתי לחשב מה יכולנו לעשות בכל זמן ההמתנה; ללכת ברגל לדליית-אל כרמל (יש להם מסעדות נפלאות שם! למשל - טאבון זאמן), לתרגם את הבלוג שלי ללטינית ( למדתי לטינית שנתיים באוניברסיטה) או להקים את בית המקדש השלישי.(הורדוס, בוא אליי מיד!), אבל העדפנו לשבת ולהתאונן בלי הפסקה.פולנים, אתם יודעים.ברגע שהמנה שלי הגיע, ביצעתי עליה הסתערות שלא הייתה מביישת פלוגת לוחמי חי'ר. (עם פז"ם! לא סתם..)

                      זוהי טבלת ההטייה לשמות עצם מהקבוצה הראשונה.עבורנו הקלאסיקאנים זה כיף טהור                          


הקציצות היו קטנות ונימוחות, מעין עננים חומים  וארומטיים של אושר, שהוגשו על אורז בסמטי  שהוא הקרטייה של האורז, ללא ספק קל..) כיפי ולא דביק או דייסתי, עם רוטב עגבניות ( השילוב של קציציות ורוטב עגבניות הוא מושלם, אלמותי ונצחי.אני מוכנה לחתום על זה, שמתישהו בהיסטוריה, נערכה בניהם חתונה קאתולית של ממש!!). עצמתי את עיני ודמיינתי בית, הומה, שמח, מאוחד וכיפי.



לא דגמתי מהמנות של חבריי אבל הם נראו מרוצים.(מצד שני - מה כבר אפשר לקלקל בצ'יפס וסלט..).






אז מה מסמל המושג בית בעניכם? שתפו אותי.

ואל תשכחו:

2 comments:

  1. את ...את בסדר את ....

    תגידי איפה עושים מנוי לבלוג שלך ???

    השבמחק
  2. just Follow
    או..

    יש פה מצד שמאל אופציה של
    "הירשם כמנוי באמצעות דוא"ל".

    לך על זה

    אני רואה אותך ברביעי?

    השבמחק