חפש בבלוג זה

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

איטליה במלוא הדרה

לכשאני מקבלת הזמנה מגלעד תקשורת להגיע לאירוע – אני כבר יודעת שזו הולכת להיות הפקת-על.מבט חטוף בתפריט  החדש של "ג'ויה" גרם להרמת גבה, פליאה ובסופו של דבר להתרגשות ולשינון היסטרי של כל מרכיביו.הרבה מאוד זמן לא קראתי (אם בכלל) כזה תפריט מפורט ומעניין של מסעדה איטלקית, שממש גרם לי לרצות שהערב יגיע – וממש לצום כל היום.


שינסתי את הפרטנר הקבוע שלי וחככתי ידיים.זה הולך להיות ערב מושחת במיוחד.

על הרשת הזו, "ג'ויה" שמעתי רבות וגם זכיתי לבקר בה, אולם מסתבר שלפני כמה חודשים נעשתה מתיחת פנים – הביאו שף חדש בשם אליאב גולדנברג, שכמו רב אומן לקח את הבסיס של המסעדה (טריטוריה איטלקית כיפית עם עיצוב רומנטי ומדהים ) ובזק עליה קיתונות של אור. בין היתר הוא הסביר לנו על ההכשרה האיטלקית של חלק מהצוות, תנורי הפיצה (אני רוצה כזה, אפילו שניים),  שעשויים מעץ שהובא במיוחד מהגולן (אם יש מזל, מדובר בעץ זית) ועוד שלל אנדקדוטות מעניינות מהמטבח האיטלקי (האם ידעתם שבצק פיצה מתפיחים 24 שעות?)



שהגענו נהנו מחברה של זוג חביב שהצליח לגרום לנו לחייך, לצחוק וכבר על ההתחלה הראה סימנים של שכנות מושלמת – הם שומרי כשרות, מה שאומר שיותר בשר לנו – (עכשיו דמיינו יהודי קלאסי עם אף גדול חוכך ידיים).

חציל מעושן בגריל (בתפריט 32 ₪) – ליבת חציל קלוי מעושן בתיבול שמן זית, חומץ בלסמי, שבבי פרמזן, עלי מרווה פריכים וסלסה של עגבניות – חביב מאוד, המרווה נתנה יופי של טוויסט לעניין.

אינבולטיני חצילים (בתפריט 36 ₪) – גלילת חצילים במילוי פסטה טרייה מתובלת ומוצרלה, על מצע רוטב עגבניות עם גבינת פרמזן.מנה איטלקית קלאסית שלא נס ליחה (מיועדת בעיקר לחובבי החצילים שאני לא כל כך נמנת עליהם).


קרפצ'יו בקר (בתפריט 44 ₪) – פרוסות פילה בקר, ארוגולה, שבבי פרמזן, בתיבול שמן זית וחומץ בלסמי, מוגש עם פרוסות ג'בטה טרייה: הבשר היה מאיכות מעולה, ובגלל שאני לא מחובבות הבלסמי אכלתי את הבשר "נקי" עם הג'בטה, עצמתי עיניים והגעתי לגן העדן של החלבונים (מה חשבתם? אפילו בגן עדן ישנה חלוקה ברורה..).אפילו ע' הביקורתי נהנה ממנה מאוד והיה מאושר מאוד לדעת שהמלצרים עשו טעות והביאו לנו עוד צלחת של הטעימי הזה.
סלט הבית (בתפריט 43 ₪) – עלי חסה פריכים, אנדיב, אבוקדו, גבינת פקורינו ורוטב הבית מעל.השילוב של האבוקדו עם החסה היה מרענן וכיפי.

                                            זה אנדיב והוא פריך ורענן!
מנה נוספת שקיבלנו במסגרת המנות הראשונות הייתה טריו ברוסקטות (בתפריט 44 ₪) – 6 ברוסקטות קטנות מ – 3 סוגים, עגבניות, אבוקדו ופסטו עם פרמזן.

אני מאוד אוהבת ברוסקטות ופה הביצוע היה ממש ממש מנצח; העגבניות היו טריות ומבושמות, הפרמז'ן היה ארומטי ונימוח..כל זה רק גרם לבטן שלי להתעורר (הי!!) ולחמם מנועים.

נלקחנו לסיור קצר במסעדה ושם הוסבר לנו אודות תהליך האפייה של הפיצות, ללא ספק הקדמה רצינית שגרמה לבלוטות הטעם שלנו להתמתח, להכין לעצמן קפה ולהתכונן לבאות.
ואז הנסיכות לבית ג'ויה הגיעו:

פיאט 500 אדומה (בתפריט 54 ₪) – רוטב עגבניות, עגבניות שרי צלויות, נקניק ברזאולה, עלי רוקט ופרמזן.
כפיים! פיצה עם ברזואלה!..הביצוע היה כל כך מדויק שממש נשאבתי לתוך הפיצה ורק המהמתי דברים חסרי פשר (להבדיל מזמנים אחרים, שבהם אני פולטת רק דברים עם פשר.כן ממש).


                                             אני כל כך יפה שזה מבעס לאכול אותי!
אורטולנה (בתפריט 48 ₪) – רוטב עגבניות, מוצרלה, פלפל, חציל, קישוא, פטריות, פטרוזיליה, שמן שום ופרמזן.

פעם ראשונה בחיי שאני מעזה ואוכלת פיצה עם חצילים.. וואו. אני יודעת ששזה נשמע אייטיז בטירוף (וזה לא כזה נורא..) אבל זו פשוט הייתה חגיגה של טעמים בפה.ויוה לה אליאב!

שרימפס אלה פלנצ'ה (בתפריט 82 ₪) – שרימפס, בצל, שום, רוטב עגבניות, זיתי קלמטה ושמן זית, מוגש על מחבת ברזל לוהטת מהתנור עצים.
המון המון זמן נמנעתי מאכילה של פירות ים מכל מיני סיבות אישיות, ושראיתי את המחבת פשוט לא יכלתי שלא לחמוס את הקטנטנים האלה.מהמם!

והמשתה נמשך..
רביולי בטטה (בתפריט 55 ₪) – רביולי במילוי קרם בטטה וגבינת סטרקינו מלוחה מוגש ברוטב שמנת, גרגירי קצת וגבינת פרמזן.לכל מרימי הגבה והמפהקים שיטענו שזו מנה משעממת ובנאלית, אני ממש ממש ממליצה ללכת לדגום את המנה הזו בג'ויה, כי כל יום שעובר בלעדיה הוא בגדר פספוס! לא פחות.
בצק נימוח, בטטה ברמת עשייה מדויקת והגבינה שנותנת פייט סופי וסוגרת את מחול הטעמים הזה – בראבו!בראבו!בראבו!

פיצת טרטופו (בתפריט 54 ₪) – מסקרפונה, מחית כמהין שחור, מוצרלה, פטריות טריות, פטרוזיליה ופרמזן- עם כמהין הוא בושם, הפיצה הזו היא סניף של הסופר פארם ברמת אביב ג'. עמוסה במחית המדהימה שמלטשת את המנה הזו ומביאה אותו לליגת האלופות, שם היא משחקת משל הייתה ריאל מדריד (רגע של טום-בואיות מימים עברו..)

תבשל בשר בצל על פולנטה (בתפריט 62 ₪) – ראגו בצלים ובשר בקר עם יין לבן, פטרוזיליה ופרמזן, מוגש על פולנטה רכה.

כדי להוכיח לכם את מידת המושלמות של המנה אני אצטט לכם את המשפט שסגר את הערב.

"פעם הבאה שתרצה שאני אוכיח לך את הרצינות שלי לגבי משהו, תבקש ממני להשבע בפולנטה", כך אמרתי לשותפי לבליסה.

אנקות ואנחות והשד יודע מה של הנאה נרשמו בשולחן הזה, ולרגע אחד היה נדמה שהעולם קצת פחות אפור וקודר.

בסיר קטן וחמוד הפציעה פולנטה צהבהבה ומלאת עזוז ומעליה תבשיל כהה ומסקרן – הראגו , שניכר שבושל במשך שעות רבות.המנה הזו פשוט עירסלה אותי בחום ואני מוכננה לאכול אותה כל יום וכל היום

השכנים המקסימים שלנו לשולחן הודיעו שהם ריכים לעזוב.מצד אחד הצטערנו (כי הם היום יופי של פרטנרים והיה מאוד כיף) מצד שני, אמר לי ע': "לא יכלנו לבקש שותפים טובים יותר לשולחן:שומרי כשרות שצריכים לחזור הביתה מוקדם כי יש להם תינוק!".שהוא צודק אז הוא צודק :)

בעודי מעשנת לי סיגריה ותוהה האם הערב הזה יכול להיות יותר מושלם, הגיחו המלצריות והניחו מולי את הפשעים הבאים::

הדולצ'ה בננה (בתפריט 38 ₪) – הוא האל קפונה של הקינוחים.מוס שוקולד לבן בדפי בצק פילו עם שבבי קשיו ובננה מקורמלת.הבצק –קריספי, המוס – גורר אנקות, הפילו – לבכות והיופי האמיתי היה בננה המקורמלת ששכבה שם ופשוט חיכתה שאני אבצע בה את זממי.

טירמיסו קלאסי (בתפריט 35 ₪) – אני רוצה שתעצרו לרגע ותדמיינו בריכה של מסקרפונה.יופי, לשם צללתי.

חומרי גלם מעולים, כמות יפה (וזה כבר דיון שונה בתכלית על מנות הקינוחים בארץ..משום מה השפים חושבים שאם אכלתי שלוש מנות אז אין לי קיבה לקינוחים, חוצפה.) .קינוח קלאסי, כבד ומתוק-מתוק.שאפו.

מקום שני, קלצונה ריקוטה ונוטלה (בתפריט 49 ₪) – מבצק הפיצה, יצרו קלצונה ממולא במלא גבינה צבועה בחום מהנוטלה, אכלתי ביס קטן ונדהמתי משילוב המרקמים ההורס.

אני אחזור.ועוד איך :)

יום שבת, 23 באוקטובר 2010

בית.קציצות.זכרונות

היום נבצע תרגיל מחשבתי קטן פה בבלוג (שלא תגידו שאני לא מפעילה אתכם ורק יושבת ומקטרת כמו הדודה הפולניה שאני..) חישבו עלהמושג "בית", עיצמו עיניים..

מהו החיזיון שעולה לכם בראש שאומרים לכם בית? האם אתם מדמיינים מבנה הומה צחוק ילדים, חצר גדולה עם חתולים או מאמא חייכנית שעומלת במטבח על הכנת מאכל עדתי כזה או אחר? (במקרה שלי,המאמא הפרטית שלי מכינה גם קרעפלך וגם ג'חנון.הידד לפחמימות!הידד לסרוטונין שהן יוצרות).



המושג "בית" הוא רחב ועצום ומכיל בתוכו אינספור משמעויות; הפן המשפחתי, בין אם זו משפחה "רגילה", הורים גרושים או יתמות. כל שילוב כזה מכיל אנשים שיש בניהם קרבה מיוחדת שלא תפוג ולא תתמוגג לעולם.אמא יש רק אחת 


הפן הנדל"ני- כי אחרי הכל מדובר פה במבנה, שמה שמייחד אותו משאר המבנים בעולם הוא שאתם מבלים בו חלק נכבד מחייכם וכתוצאה מכך נוסכים את הנופך האישי שלכם .בין אם בחרתם לרהט אותו במיטב הריהוט האיטלקי (אני רכשתי ספת עור של טולמנ'ס ושאני חושבת (ומתרווחת) על היפיפיה הזו, היא הקנייה הכי טובה שביצעתי מעודי),  או שמא חשקתם לשמר את זכרונתיכם מהטיול במזרח ולתלות לונגים, לפזר מחצלות ולהניח אבני קריסטל בכל פינה בבית . בכל מקרה - העיצוב שלכם, מבטא את האופן שבו הכי נעים וכיף לכם לחיות.

                         זוהי הכניסה לחצר ביתי, כאן אני יושבת ולוגמת יין בזמן שקאטולוס שר לי שירי אהבה.כן כן.                                         


וכמובן (הרי בשביל מה באמת התכנסנו כאן? הפן הקולינארי.


לכל בית בישראל יש את אבני הייסוד הקולנריים שלו, שהם לאו דווקא תלוי שיוך אתני.קיבוץ הגלויות או יותר נכון, הסיר הענק אליו נזרק כל מאכל משלל קצוות תבל אשר התקבצו במדינתנו יוצרים תבשיל מרגש.


אז לאחר שבוע מתיש ומיותר שכלל דלקת בכליות, (צרה צרורה דלא הייתי מאחלת אפילו לקורט קוביין, קרין גורן וקובי פרץ), שהיה מחוסר כל טאץ' ביתי במאכלים אותם כן יכלתי לדגום (שגיאה אחר שגיאה + וחוסר יכולת לבשל= שממון קוילנרי ודכדכת רבה) פניתי לידידי הטוב והצעתי לו לפצות על השישי הקודם (שקלל סרט מדכדך שבסופו הקאתי ללא הרף...) בעודנו שמים פעמינו לתל-אביב (עיר ההבלים, האינסטנט ועוג שלל שמות תואר..אבל אני בטוחה שהבנתם את הכיוון), הסלולרי שלי צלצל – וחברה נוספת הצטרפה.

                                              זוהי שממה, וזה לא כיף בכלל.
                   הלוקיישין הנבחר היה מסעדת ה"קסבה" בפלורנטין, שהיא מקום שקט ונעים עם אווירה ביתית (אפילו כלי האוכל נראו כאילו נשלפו מאיזה ארון של סבתא  חביבה מקרקוב!).


בהתחלה החלטתי שאקח פנקייק'ס עם מיץ תפוזים.המלצרית חייכה אליי "בוקר טוב!", ולאחר מבט נוסף בתפריט החלטתי לבחור את המאכל שהכי מסמל בעיני את הבית: קציצות עגל עם אורז.ציוותי למנה חצי גולדסטאר, והתרווחתי במושבי.


הידיד, כהרגלו בקודש, הזמין סלט והחברה דגמה צ'יפס.


למנות לקח כל כך הרבה זמן להגיע, שבמוחי התחלתי לחשב מה יכולנו לעשות בכל זמן ההמתנה; ללכת ברגל לדליית-אל כרמל (יש להם מסעדות נפלאות שם! למשל - טאבון זאמן), לתרגם את הבלוג שלי ללטינית ( למדתי לטינית שנתיים באוניברסיטה) או להקים את בית המקדש השלישי.(הורדוס, בוא אליי מיד!), אבל העדפנו לשבת ולהתאונן בלי הפסקה.פולנים, אתם יודעים.ברגע שהמנה שלי הגיע, ביצעתי עליה הסתערות שלא הייתה מביישת פלוגת לוחמי חי'ר. (עם פז"ם! לא סתם..)

                      זוהי טבלת ההטייה לשמות עצם מהקבוצה הראשונה.עבורנו הקלאסיקאנים זה כיף טהור                          


הקציצות היו קטנות ונימוחות, מעין עננים חומים  וארומטיים של אושר, שהוגשו על אורז בסמטי  שהוא הקרטייה של האורז, ללא ספק קל..) כיפי ולא דביק או דייסתי, עם רוטב עגבניות ( השילוב של קציציות ורוטב עגבניות הוא מושלם, אלמותי ונצחי.אני מוכנה לחתום על זה, שמתישהו בהיסטוריה, נערכה בניהם חתונה קאתולית של ממש!!). עצמתי את עיני ודמיינתי בית, הומה, שמח, מאוחד וכיפי.



לא דגמתי מהמנות של חבריי אבל הם נראו מרוצים.(מצד שני - מה כבר אפשר לקלקל בצ'יפס וסלט..).






אז מה מסמל המושג בית בעניכם? שתפו אותי.

ואל תשכחו:

יום שישי, 13 באוגוסט 2010

תאנים


כבר דאגתי להסביר עד כמה קשה לי בקיץ הישראלי- החום, הלחות והגרוע מכל-אני מורחקת מהמטבח (אהבת חיי), בגלל כל השמחת בית-השואבה הזו, שמכונה בפי אוהבי הקיץ "העונה הנפלאה ביותר!".ממש.


אני מעדיפה לתחוב מחט מלובנת לתוך עיני השמאלית, מאשר לחיות במרק המהביל הזה, שמכונה בפי כל "אוגוסט".

אתה טעים, אבל אתה חם.קישטה
                



אני מתקיימת על אבטיחים, כריכים ויוגורטים מתועשים עם שלל פירות (תתרחקו מטעם האגס! שלא תגידו שלא הזהרתי..).שטראוס צריכים לחלק לי דיבנדים, בחיי.


בעודי מהדסת ברחובות עירי, לבושה בשמלה יפיפיה, אני עדה לזוועות הקולינריות המתועשות, שרובן ככולן לא מתאימות לאקלים גיהנומי זה (מי יכול לאכול פלאפל בחום הזה? לבטח מי שחפץ בקלקול קיבה אקוטי במיוחד) פגשתי בירקן נפלא שלי ולאחר כוס קפה, בחנתי את הפירות השונים.שלושה סוגים של פירות צדו את עיני – מנגו (מזן מאיה, שעליו כבר כתבתי), קרמבולה והתאנה.הו..התאנה.


התאנה, או בשמה המדעי: פיקוס התאנה (Ficus carica), שהיא עץ ממשפחת התותיים שגדל ליד מעיינות, ומגיע לגובה של עד 10 מטרים. עצי התאנה מניבים פירות החל מתחילת הקיץ . (הגדרה אמורפית למדי.הקיץ, מבחינתי מתחיל באפריל).


על פי פרופ' א. דנין, מהמחלקה לבוטניקה מהאוניברסיטה העברית, ישנן עדויות ארכאולוגיות בארץ ישראל באתרים פרהיסטוריים , שמעידים שכבר אז התאנה הייתה קיימת.איזה יופי! הם לא יודעו לכתוב אבל התענגו על התאנים!בואו נמציא מכונת זמן :) 


התאנה היא כל-כך אצילית,שיכל מה שנותר הוא להניח על ראשה כתר קטנטן, לבנות לה ארמון ולהקיף אותה במשרתים, שיאכילו אותה בענבים - תוך כדי שהם רוכנים מעליה, מעסים את כפות רגליה ומכינים לה מאכלים ללא הפסק.


אתה יכולים לתאר לכם את המחזה הנפלא הזה? תאנה קוקטית, קטנה וענוגה שוכבת על מיטת אפיריון, עשרות משרתים קשובים לכל גחמותיה ורחשי ליבה.


לו הייתי תאנה.


נכון שהיא מפתה, סקסית, נחשקת ועוד כל מיני מילים ששמעתם בפעם האחרונה ב-1998?

 

ועכשיו חזרה למציאות.קדימה! להתעורר מהחלום! כן כן גם את עם הבנייה המזעזעת בציפורניים, יש לי יופי של מתכונים בשבילכם.






גראטן תאנים






18 תאנים בשלות וחצויות


1 כוס חלב


1 כפית תמצית וניל


3 חלמונים


1/2 כוס סוכר


1 מיכל שמנת מתוקה






6 צלחות הגשה אישיות חסינות אש






עורכים על כל צלחת הגשה שישה חצאי תאנים בעיגול יפה.


שמים בסיר קטן את החלב ותמצית הוניל ומביאים לרתיחה.


מקציפים בסיר נפרד את החלמונים והסוכר לתערובת מעט תפוחה.


מוסיפים את החלב אל תערובת החלמונים מערבבים ומבשלים על להבה נמוכה תוך בחישה עד שהתערובת מסמיכה מבלי להגיע לרתיחה. - מצננים.


בקערה נפרדת מקציפים את השמנת לקצפת ומערבבים אותה אל תערובת החלמונים (הקרה) מחממים גריל תנור.


יוצקים את הקרם אל הצלחת עם התאנים.


קולים מתחת לגריל עד שפני הקרם משחימים מגישים מיד .

והנה הגראטן במלוא תפארתו



סלט תאנים וגבינת סנט מור


מתכון באדיבות השף בני אשכנזי, "איזדורה"

המרכיבים:


15 יחידות של לבבות חסה

חופן עליי רוקט

5 תאנים חתוכות לרבעים

50 גרם גבינת עזים סנט מור פרוסה לעיגולים
מיץ מחצי לימון
2 כפות שמן זית כתית
1 כף בלסמי
1 כף דבש
20 גרם שקדים פרוסים

מלח



                                והנה הסלט.הריר נוטף? גם כאן.
(צילום: ירון ברנר)

אופן ההכנה:
מניחים בקערה את לבבות החסה, הרוקט, הלימון, הבלסמי, הדבש והמלח ומערבבים.

מניחים במרכז צלחת הגשה את סלט החסה. מסדרים מסביב את הגבינה ומסדרים מלמעלה את התאנים והשקדים הפרוסים.


עכשיו תסלחו לי, אני פורשת לנוח.
אה, אשמל לדעת מהו הפרי הקיצי האהוב עליכם :)

סיווי.

















יום חמישי, 12 באוגוסט 2010

מצב רוח רע שהתפוגג בעזרת "אל גאוצ'ו"

אתם מכירים את הימים האלה, שמהרגע שקמתם בבוקר ידעתם שהיום הזה הולך לאבדון? אז כזה היה אותו יום ראשון.לא משנה שקניתי שמלה חדשה (שכידוע, רכישת בגדים היא פעולה מטהרת ומזכת כל נפש חיה), לא משנה שאני מוזמנת לאירוע כיפי במיוחד- הסתובבתי שמוטת פנים, עם מבט של "תעזבו אותי", ופיזרתי חיוכים בקמצנות, כיאה לפרסיה למחצה.(החצי השני הוא גרמני, אם תהיתם).





אז ברגע שהגעתי לאירוע של "אל גאוצו", החיוכים החלו להפציע תדיר, גם בגלל החברה הנעימה, גם בגלל כנרת והקולגות שלה (אין, מותק. אני אזכיר אותך בכל פוסט:)) וגם בכלל המלצריות החביבות שאחזו במגש עם אמפנדות פריכות, שרק גרמו לרחשי הבטן שלי להתעצם ולהשמע כמו מדיח כלים מקולקל .




באירוע עצמו נכח מנכ"ל "אל גאוצ'ו", ברנרדו בלחוביץ', שהסביר לנו על המהלך הבא של החברה- הכנסת מוצריה לסופרים. לא עוד סטייקים מוזרקים ומלאי כימיקלים מפרות ישראליות (שאותן אני אוהבת מאוד אבל אעפס, יש להן מתחרות טעימות יותר, למזלן), אלא על שלל מוצרים –צ'וריסוס, קבבונים, אנטריקוט והמבורגר, כולם-כולם מיוצרים מבשר מיובא – מדרום אמריקה כמובן.(האם ידעתם שבאורוגוואי ישנם 3 מיליון אזרחים, אבל 16 מיליון ראשי בקר? מי קונה לי כרטיס טיסה? קדימה, אך תתביישו..)




בעודי שאני לוגמת מהקולה שלי, ומקללת את מזג האוויר הנורא (שוב להזכיר, אני מתעבת את אוגוסט, ובמיוחד בצהריים) ומרגישה את מוחי זולג, שמתי לב ששאר הבלוגרים שמים פעמיהם אל עבר הגרילמנים.מיד חמסתי את הצלחת ורצתי אחוזקת אמוק, בחנתי את הבשר והגרילמנים וספקתי ידיי בהנאה.אט-אט החלה צלחתי להתמלא –נתחי בקר שאיני זוכרת את שמם, אנריקוט מדמם (שהיה שיחוק מדהים!!), קבבונים (שהיו לטצמי מלוחים מדי, אולי זה בגלל מגבלות הכשרות.), צ'וריסוס, שהיה נחמד מאוד ובהחלט מהווה שידרוג לכל מה שאפשר לקנות היום בסופרים והמבורגר חביב ביותר.


שהגעתי לדוכן הצ'יפס נשאלתי ":תרצי צ'יפס או תפוחי אדמה בנייר כסף?", "ציפס!!ציפס!!" עניתי בלהט.ושהבחורצ'יק שם לי מעט צ'יפס על הצלחת – פקדתי עליו לשים לי עוד. והרבה.הוא חייך.למזלו.

אני מכורה לצ'יפס. למישהו שיש עצות לגמילה?








שהסתיים האירוע, קיבלנו שלל מוצרים לשם התנסות בבית.ניסיתי את הצ'וריסוס בבית, היה חביב, אני לא מחובבות המוצר הזה אז קשה לי לשפוט לכאן או לכאן. הקבבונים היו כיפים, נוטפי שומן אבל שוב, מומלחים יתר על המידה..) והאנטריקוט...למישהו יש גיגית לאגירת הריר שנוטף פה?או שמא אסור לי לאיזה אתר עתיקות ביזנטי ואתיישב בתוך גת?)


וכך נראת גת, למי שתהה(נכון מקסים?)


  

ואלו מוצרי אל גאוצ'ו:



ועכשיו ספרו לי, איזה נתח אתם הכי-הכי אוהבים.




יום רביעי, 14 ביולי 2010

הגדרות זה דבר מיותר



לכל מסעדה בארץ יש הגדרה ושיוך;יש כאלו שחובשות את הכובע האיטלקי, ויש כאלו שמצהירות בריש-גלי כי הם פיוז'ן.
מעטות המסעדות אשר חובשות כובע  מסוים ועם זאת פורצות את גבולות ההגדרה המגבילה, ונותנות לשף יד
חופשית של ממש.
כזו היא "לה פמילייה".
ביום ראשון מפוהק למדי, שאני לוגמת קפה כאילו חיי תלויים בכך, הנייד שלי החליט להראות שהוא עדיין בין החיים, ועל הקו הייתה בחורה עם שם קסום (כנרת, שהיא קסם מהלך על שתיים) ובפיה הזמנה לערב בלוגרים ב"לה פמייליה".
חיש קל, מצאתי לעצמי פרטנר הולם ואישרתי את הגעתי.

לאחר סיבובים אין ספור בכבישי חולון-ראשון-השד יודע מה, הגענו לפאתי המסעדה (באיחור, שיש שיגידו שהיה אופנתי, אבל כל אזכור של המילה אופנה לא מועיל לעצבים הרופפים ממילא שלי, אז נוותר).
במהירות הושבנו במרכז השולחן, והיועץ הקולינרי בועז קוינטנר פצח בהסברים על המסעדה, חזונה ושלל הסברים נוספים (מודה שבאיזה שהוא שלב איבדתי אותו..הרעב הרעב)

אני ממליצה לכם לא לקרוא את הפוסט הזה  על בטן ריקה.רק אמרתי.

לראשונות דגמנו:
סלט גזר מרוקאי - שהיה חביב, לא משהו לספר עליו.
קולורבי בתחמיץ- עד לאותם רגעים חשבתי שקולורבי הוא מאכל לארנבות.ובכן, אני ארנבת.הסלט היה מרענן, מלא בטעם והתחמיץ..אנקות הנאה.
חציל קלוי עם טחינה-נכון שזו לא מנה איטלקית מובהקת, אבל הביצוע היה מדויק כל כך שלא נותר לי לשבח (בפה מלא מהטעים טעים הזה..) ולומר שלא ממש אכפת לי אם זו מנה איטלקית - מכיוון שכולנו שוכנים במזרח התיכון (וגם איטליה) -בואו נוותר על ההגרות ופשוט נהנה.

קרפצ'יו פילה בקר עם חומץ בלסמי ופרמז'ן רג'אנו-הקרפציו קצת דשדש מבחינת איכות הבשר, אבל השתלב מעולה עם הפרמז'ן האלוהי.הזמנתי לי ולבנזוגי  עוד מנה, תוך כדי שאני משתדלת להחניק ולהשתיק את הגניחות..

פטה כבד אווז עם אגס בן יין אדום וצנימים -לא אוהבת פטה.אז נהנתי מהאגס.ועוד כמה שנהניתי..ארומת היין הייתה משכרת .שקלתי להסניף את האגס.
ניוקי א-לה קרמה ניוקי תפו"א ביתי ברוטב שמנת עם פרמז'ן אפוי בטאבון -שהמנה הגיעה לשולחן היא נראתה מעט עיסתית, אבל אני כידוע, אינדינה ג'ונס הישראלית ולוחמת קולנרית ידועה.
בחוצפה רבה חמסתי מהניוקי, שהיו אווריריים כענן ושחו ברוטב בעל טעם עז ומענג.ללא ספק המנה הטובה בערב.

רביולי 4 גבינות ברוטב רוזה - אני לא אוהבת רוטב רוזה, אני לא אוהבת מנות שבתיאור שלהם מופיע "ארבע גבינות".
יחסית לציפיות המאוד נמוכות שלי, המנה הייתה סבירה.לא משהו לכתוב עליו הביתה (אבל הנה!אני כן כותבת!  דיסוננס קוגנטיבי, מישהו?)

סקלופיני ברוטב שמנת וכמהין-כל מה שיש לי לומר זה רוצו.המנה הוא מורכבת מחומרי גלם מצוינים (ובאמת שמדובר בכמהין), דרגת הצלייה של הנתח הייתה מדויקת ועשתה לי שמח בפה ובלב, והטוב הסמיך והארומטי נסך על הכל שלווה נסיכותית וכיפית.

סביצ'ה דג ברוטב עדין .לא אוהבת סביצ'ה.ולא אהבתי את המנה הזו.
פילה סלומון עשוי על הגריל ברוטב קברנה ולימון- הפילה היה טוב, מידת הצלייה הייתה מצוינת אבל הרוטב-דשדש קמעה.

פולו רופיאנו – חזה עוף ממולא בכבדי עוף וכרישה ברוטב טריאקי קברנה-אני מטורפת על כבד (עוד מעט יוציאו לי צו הרחקה מכבדים, בחיי..), ולגלות אותו בתוך חזה עוף ? מממ..מקסים.טעים.מענג.

סטייק סינטה פידלוט -320 גרם עשוי בטאבון ברוטב ציר בקר וירקות שורש-הדבר היחידי שאני רוצה להגיד על המנה הזו הוא:"אפשר עוד, אפשר עוד המון המון המון ממנה?"
הנתח עצמו היה עונג צרוף (ואני בכלל לאחובבת סינטה), ירקות השורש היו נימוחים ולמרות שלא יכלתי לדחוף פירור..סיימתי את כל המנה.


ועכשיו לקיבה השניה שלי-קיבת הקינוחים:
פונדנט שוקולד במילוי שוקולד לבן עם גנאש שוקולד מריר וכדור גלידת וניל איטלקי-שהמנה הזו הגיע לשולחננו, לקחתי כפית ופשוט תקעתי אותה בפונדנט.נחלי שוקולד רחיננים זרמו לכל עבר, ואני רדפתי אחריהם כאילו מדובר היה במלחמה גרעינית והם היו המושיע שלי.הגלידה הייתה נחמדה (אולי לא נתתי לה מספיק תשומת לב.בכל זאת..הפונדנט גנב את הבכורה!)

מיקס – מוס פסיפלורה, מלבי גרנדין ושמנת ועוגת גבינה עם פירורים:טעמתי ביס מכל אחד. הפסיפלורה הייתה כבדה מדי.ציפיתי לנוכחות מסיבית של פירות. המלבי היה שיחוק שאסור לפספס ועוגת הגבינה עם הפירורים הייתה סבירה.
קרם ברולה- לא אוהבת.לא טעמתי.
פרפה חלבה ביתי- אני מטורפת על חלבה, אבל הביצוע הזה רק גרם לטירוף שלי להשתולל.
טעמה של החלווה היה דומיננטי וניכר היה שנעשה שימוש בחומרי גלם מעולים.


בתור פריקית של יוון ורומא, (אפילו למדתי לטינית)אני חייבת לציין שאני פוקדת המון מסעדות איטלקיות."לה פמילייה" היא מסעדה לכל המשפחה, שבה כל אחד יכול למצוא את מבוקשו.

ועכשיו תסלחו לי, אחרי ארוחה מעולה כזו צריך לפצוח בצום :)