חפש בבלוג זה

יום שבת, 17 במרץ 2012

בכל שעה, בכל היום.. ובעיקר בבוקר


עצמו את העיניים וחשבו על המילה עונג.
מה עולה לכם בראש?
אווירירי, נימוח, מתוק, מרגיע, תחושה פיזית נעימה..
ישנם מאכלים ששמם טומן בחובם רבדים של הנאה ופירושים, כזה הוא הפנקייק[1]שהתרגום המילולי שלו הוא עוגת מחבת, אבל השימוש הרווח שלו הוא "חביתית" או אליבא דהאקדמיה ללשון עברית (תחזיקו חזק כי זה הולך להיות מצחיק, הזוי קמעה ובעיקר - לא מפתה כמו המאכל עצמו) חמיטה.(לי זה נשמע כמו שם של בעל חיים שהוא שילוב בין חתול וממותה, או משהו).
אבל, אם נוריד את הדגש מה"פ" נוכל לקרוא את המילה כך:
FUN-CAKE
וזהו, אם יורשה לי לצטט את ההוגה הדגולה, זוכת פרס הפוליצר והמדענית פורצת הדרך, לאה שנירר כוכבת המזבלה שהפציעה לפני חודשים מספר על המרקע, "מעושרות", אכן קינוח שכולו "פאן פאן פאן!” (אני משתוקקת לדעת מה ד"ר שנירר הייתה כותבת על המאכל הזה, אבל אני מניחה שהיא עסוקה בפליטת "נשמה שלי", בוטוקוס, חמצון שערה ושאר (ירקות) נושאים שברומו של עולם...)  
הפאן-קייק הוא ספק עוגה מטוגנת, ספק ענן. אוורירי, נימוח (כמה שהייתי רוצה לשהות על ענן שכזה, לשכב על הגב, לעצום עיניים ומדי פעם להתהפך ולנגוס בו, אבל רגע! אז הייתי נוגסת ונוגסת...ונופלת!)

איזה ענן נפלא! רק חבל שאי אפשר לנגוס בו..בעצם. מ-מ-ש לא כדאי לנסות לנגוס בו
אם אנחנו כבר במוד של טיסות וריחופים, אני רוצה לקחת אתכם למסע במכונת הזמן המשכוללת שבניתי במו ידי (נשבעת בספר "מהמטבח באהבה", שמי שלא מכיר אותו מוזמן לעמוד בפינה ולכתוב "רות סירקיס היא מלכה" מאה פעמים)
בימי הביניים המאוחרים (תקופה שהייתי משתוקקת לבקר בה באמצעות מכונת הזמן שלי, בעיקר בגלל קו התפר העדין שבין חשכה ושמרנות לבין התקופה הנפלאה שבטיפופים וטפטופים קלים שהפכו לזרם חזק ורקיעות של השכלה, נאורות והתפתחות טכנולוגית וגם בגלל הלטינית, אהובתי היחידה שנחרטה על לוח ליבי בעזרת פיגיון.אל תדאגו -  הכאב היה שווה את זה)
 בימים שקדמו לתענית הגדולה שלפני חג הפסחא. חזרה שוב ושוב הדילמה האנושית הנצחית ­ סגפנות מול נהנתנות, נזיריות מטהרת גוף ונשמה אל מול ההתמכרות האסקפיסטית לתענוגות. 

נתינים!הבו לי מזון! 

ברוב הדתות הגדולות דרים הצום והמשתה זה לצד זה, איזון עדין שנועד לרצות את האל ובעיקר את מאמיניו האנושיים.הדוגמא המוכרת ביותר ליהודים ולתושבי ישראל בפרט היא תענית יום כיפור (שבה כל מוסדות האוכל והעינוגים, שזה בעצם היינו הך, סגורים ומסוגרים וכשנגמר הצום צובאים עליהם מיטב בני ישראל בכזו תשוקה ולהט, שלפעמים נדמה שלא ראו פיצה/שווארמה/ סושי שנתיים לפחות) מסתיימת בארוחה..
 אבל נדמה שאין תקופה דתית שהציבה מול בני דורה את הצורך להתמודד מול השאלה הזאת כמו אירופה הקתולית של ימי הביניים,  במובן גלוי היו ימי הביניים מעשה פסיפס מורכב של שתי הגחמות האנושיות המנוגדות האלו. לוח השנה היה משובץ לסירוגין בימי תענית וחג, ואין אחד בלא האחר­שהחשובים שבהם היו ימי הצום שקדמו לחג המולד, ה"אדבנט", והצום הגדול שלפני הפסחא, ה"לנט", או התענית הגדולה. 

דפוסי צום הלנט, לזכר 40 ימי הצום של ישו במדבר, התקבעו במאות הרביעית והחמישית. הצום (למעשה לא היה צום של ממש), לא דרש התנזרות מוחלטת ממאכל וממשקה, כמו ביהדות, אלא הימנעות מחומרי גלם מסוימים וצמצום מספר הארוחות לארוחה אחת ביום. הימים והשעות שלפני תחילת צום הלנט הוקדשו לזלילה וסביאה מרובה לא רק כדי לאצור בזיכרון את הטעמים במהלך שישה שבועות ארוכים של תפריט מפוהק ומרדים כוואליום, אלא גם כי צריך היה לחסל את  מלאי הבשר, החלב והביצים אחרת - הושלחו לפח (כמו שאומרים אצלנו בפולין: אוכל לא זורקים)
כך, נולדו הקרנבל, חגם של הקרניבורים, וחגיגות המרדי גרא המפורסמות. במשך שלושה ימים שקדו סועדים, טבחים ועקרות בית על חיסול תכולת המזווה באופן מרהיב: נתחי בשר עצומים שופדו על מוטות ברזל, אלפי ביצים החליקו לגרון בצורה של חביתיות זהובות מטוגנות בהררים של חמאה, קרי פנקייקס, ושל "פן פרדו", או "לחם אבוד", שהוכן מפרוסות לחם מסוכרות ומטוגנות שהושרו ביין ומי ורדים ונטבלו בבלילת ביצים טרופות.
אז נכון שישנם המון מתכונים ברשת, שזה מאכל שמכעט כל אחד יודע להכין.. אבל אחרי שניסיתי אין ספור מתכונים אני גאה להגיש לכם את המנצח, מתכונה של רוני ונציה:

פנקייק אוכמניות
המרכיבים:
2 כוסות קמח לבן
1 כפית אבקת סודה לשתייה
1/4 כפית מלח
4 כפות סוכר
2 ו-1/4 כוסות ריוויון בטמפ' החדר
3 ביצים בטמפרטורת החדר
4 כפות חמאה מומסת ומצוננת
כוס וחצי אוכמניות מווקפאות, מופשרות ומסוננות
להגשה:
חמאה, סירופ מייפל, קצפת, נוגטין, קונפיטורה, דבש וכל מה שמתוק ואתם אוהבים!


אופן ההכנה:
  1. מנפים יחד את הקמח, אבקת הסודה והמלח לקערה גדולה. מוסיפים את הסוכר ומערבבים.
  2. בקערה בינונית אחרת מקציפים מעט את הביצים. מוסיפים את הריוויון ואת החמאה המומסת ומקציפים עד קבלת תערובת אחידה.
  3. מוסיפים את תערובת הריוויון לתוך תערובת המרכיבים היבשים, ומערבבים בכף עץ רק עד שמתקבלת תערובת אחידה. בתערובת יהיו גושים קטנים (שימו לב, ערבוב יתר פוגע במרקם). מקפלים פנימה בעדינות את האוכמניות.
  4. מניחים מחבת רחבה וכבדה על אש בינונית. לפני הטיגון בודקים אם המחבת מספיק חמה: יוצקים כמה טיפות מים על המשטח החם. החום בסדר כשהמים "מרקדים" ומתאדים תוך מספר שניות.

כאשר המחבת מגיעה לחום הרצוי, משמנים אותה קלות במעט מרגרינה. בעזרת מצקת או כוס מדידה יוצקים בכל פעם כ-1/4 כוס בלילה בעיגולים לתוך המחבת. מטגנים כ-2 דקות, עד שבועות קטנות מופיעות על משטח הפנקייק, השוליים יבשים והצד התחתון זהוב-שחום. הופכים את הפנקייק בזריזות בעזרת מרית מתכת שטוחה, ומטגנים את הצד השני עוד כדקה, עד קבלת צבע זהוב.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              
טיפים לפנקייק מוצלח                                                                                      
* לרוב יהיה עליכם לוותר על הפנקייק הראשון והשני, מכיוון שטמפרטורת המחבת עדיין לא מדויקת או מכיוון שטרם נכנסתם ל"מוד" המתאים. הכנת פרודקט זה היא עיסוק כמעט מדיטטיבי.

* יש לשמן את המחבת בעדינות בעזרת חמאה בין פנקייק אחד לשני.(עשו זאת כך: קחו חבילת חמאה, הסירו חלק מנייר האלומניום ושמנו בעדינות את המחבת)

* יש לעבוד על להבה בינונית ולהתאזר בסבלנות: כשהפנקייק מגיע לגוון זהוב ומתחילות להיווצר בועות אוויר בבלילה, זוהי נקודת הזמן המדויקת להפיכתו.

* אם רוצים שהפנקייק ייצא עגול ומושלם אפשר להשתמש ב"רינג".
זהו רינג, הוא עולה פרוטות ויש לו שימושים רבים מלבד פנקייק'ס, למשל - טרטר
וובגלל שהוא "ממותג" כמאכל בוקר, אני רוצה לדעת מהו מאכל הבוקר האוהב עליכם ביותר, כזה שאתה מאפשרים לעצמכם כל יום או אחת ל..שיהיה מתוק או מלוח אבל העיקר- שיהיה מאכל הבוקר האהוב עליכם ביותר.

[1]המלה "פנקייק" הופיעה לראשונה בכתובים רק בשלהי ימי הביניים, והמתכון הראשון הופיע במדריך אנגלי לעקרות הבית בסוף המאה ה-16.