מחאת בוטנים

בחיינו ישנם דברים שהם בטוחים פחות ובטוחים יותר. למשל, כשחברה מזמינה אותי למפגש יש סיכוי שאגיע (תלוי כמובן במידת הקירבה, רמת העייפות שלי או קיומו של ענן מיזנתרופי שבחר להשתכן דווקא מעליי) - וישנו סיכוי שלא.

או למשל, הנאה מאוכל. בישראל קיים שפע רב כל כך של מטבחי עדות מכל קצוות תבל (כמו שטען בן גוריון - כור היתוך, אני טוענת להפך, אני גורסת שרב תרבותיות שנפרטת לקולינריה, מוזיקה, ספרות ואומנות פלסטית - היא המפתח לחברה שיוונית וצודקת יותר).

"זה אבק - אנשים מארצות הכי מנודות. הכי דלות, הכי מושפלות ושפלות. אנחנו נקבל ובזרועות פתוחות את היהדות מהארץ הכי ירודה שאנחנו מכירים - מעיראק הבזויה והשפלה".(ציטוט של דוד בן גוריון)

כך למעשה, אם יזמינו אדם ממוצא X לארוחה שבה יוגשו מאכלים שמשויכים לקבוצה אתנית Y, מירה הסיכויים שהוא לא יהנה. (בעצם בוא נקרא לילד בשמו, אם יזמינו בן עדות המזרח לארוחה שבה יגישו את מיטב מטעמי אירופה (ויש כאלו!, המטבח ההונגרי-רומני משופע בפנינים משל היה חנות בה.שטרן), אני יכולה להיות סמוכה ובטוחה שהוא לא כ"כ יהנה, בלשון המעטה (והס מלהזכיר את סיפורו של קזה, כוכב הסרט "קזבלן" שבשעה שהוגש לו גפילטע פיש, בחר קזה לתת את הקציצה לחתול..).

                  שום דבר לא יגרום לי לאהוב את המאכל הזה, אפילו לא העובדה שהגזר בצורת כוכב

אולם, ישנם מאכלים ומתכונים שהם בחזקת "בונקר", כלומר לא משנה מי יגיש ומי יזכה להנות מהתוצר - כולם יהיו מרוצים, שמחים ומדושני עונג.

אז כזה הוא המתכון הזה -  שמשלב כמה דברים נפלאים; ראשית, הכנה קלה מאין כמוה.(הדבר היחידי שהכנתו קלה יותר היא "מנה חמה", אבל זה לא אוכל, אלא נזלת, שהיא כמובן המאכל הרשמי של כל פעוטות העולם אבל לא שלנו..)

שנית, המתכון הזה מכניס תחת כנפו מרכיבים נפלאים כמו חמאת בוטנים (שזהו מאכל שאני כל כך אוהבת, שאני שוקלת להקים לו מקדש ויום פולחן שנתי. תארו לכם..כריכי חמאת בוטנים עם בננה, מטוגנים (המאכל הרשמי של אלביס), הקרת חטיפי חמאת בוטנים של הרשי'ס ועוד.. י-א-מ-י!), קקאו ו..נראה לכם שאגלה לכם עוד? :)

עוגיות שוקולד עם הפתעת חמאת בוטנים

ל – 25 עוגיות

לבצק השוקולד

1  ו – 1/4 כוסות (175 גר') קמח

1/4 כוס (35 גר') אבקת קקאו

1/2 כפית סודה לשתייה

120 גר' חמאה רכה בטמפ' החדר

1/2 כוס (100 גר') סוכר לבן רגיל

1/2 כוס (100 גר') סוכר חום כהה

1 ביצה L

1 כפית תמצית ווניל

למלית -

1/2 כוס (140 גר') חמאת בוטנים

1/2 כוס (60 גר') אבקת סוכר

לציפוי -

1/3 כוס סוכר

להכנת בצק השוקולד -

מנפים יחד לקערה את הקמח, הקקאו ואבקת הסודה לשתייה. מערבבים היטב. בקערת המיקסר , יחד עם וו גיטרה, מערבלים היטב את החמאה ושני סוגי הסוכר. מוסיפים את הביצה ואת תמצית הווניל ומערבלים היטב עד לקבלת תערובת אחידה. תוך כדי ערבול מוסיפים בהדרגה את החומרים היבשים ומערבלים רק עד להטמעה מלאה. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומכניסים לקירור. בינתיים מכינים את המלית.

להכנת המלית -

מנפים לקערה את אבקת הסוכר, מוסיפים את חמאת הבוטנים ומערבבים היטב עד לקבלת עיסה במרקם של בצק רך ולא דביק מידי. (בשל הבדלים בין סוגי חמאת הבוטנים ייתכנו שינויים קלים בכמות אבקת הסוכר. יש להוסיף אבקת סוכר עד לקבלת עיסה רכה ולא דביקה מידי שניתן לעבד אותה בעזרת הידיים). יוצרים מהמלית 25 כדורונים ומניחים בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.

להרכבה וציפוי-

מחממים תנור ל – 190 מעלות. מוציאים את בצק השוקולד מהקירור. יוצרים מהבצק 25 כדורונים, גדולים מעט מכדורי חמאת הבוטנים. מניחים בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. בעזרת הידיים משטחים כל כדור בצק שוקולד לעיגול שטוח ודק, מניחים במרכזו כדור של מלית חמאת בוטנים, סוגרים את קצוות בצק השוקולד על גבי המלית כך שיעטוף אותה מכל צדדיה ומגלגלים בין הידיים לקבלת כדור שלם. מניחים בתבנית האפייה. מגלגלים את העוגיות בסוכר ומחזירים לתבנית, משטחים את הכדורים לעובי של כ – 1.5 ס"מ. אופים כ – 7-9 דקות עד להתייצבות. מצננים לחלוטין לפניי ההגשה.

*קרדיט לשירלי נמש על המתכון.

בכל שעה, בכל היום.. ובעיקר בבוקר

עצמו את העיניים וחשבו על המילה עונג.

מה עולה לכם בראש?

אווירירי, נימוח, מתוק, מרגיע, תחושה פיזית נעימה..

ישנם מאכלים ששמם טומן בחובם רבדים של הנאה ופירושים, כזה הוא הפנקייק[1], שהתרגום המילולי שלו הוא עוגת מחבת, אבל השימוש הרווח שלו הוא "חביתית" או אליבא דהאקדמיה ללשון עברית (תחזיקו חזק כי זה הולך להיות מצחיק, הזוי קמעה ובעיקר - לא מפתה כמו המאכל עצמו) חמיטה.(לי זה נשמע כמו שם של בעל חיים שהוא שילוב בין חתול וממותה, או משהו).

אבל, אם נוריד את הדגש מה"פ" נוכל לקרוא את המילה כך:

FUN-CAKE

וזהו, אם יורשה לי לצטט את ההוגה הדגולה, זוכת פרס הפוליצר והמדענית פורצת הדרך, לאה שנירר כוכבת המזבלה שהפציעה לפני חודשים מספר על המרקע, "מעושרות", אכן קינוח שכולו "פאן פאן פאן!” (אני משתוקקת לדעת מה ד"ר שנירר הייתה כותבת על המאכל הזה, אבל אני מניחה שהיא עסוקה בפליטת "נשמה שלי", בוטוקוס, חמצון שערה ושאר (ירקות) נושאים שברומו של עולם...)  

הפאן-קייק הוא ספק עוגה מטוגנת, ספק ענן. אוורירי, נימוח (כמה שהייתי רוצה לשהות על ענן שכזה, לשכב על הגב, לעצום עיניים ומדי פעם להתהפך ולנגוס בו, אבל רגע! אז הייתי נוגסת ונוגסת...ונופלת!)

איזה ענן נפלא! רק חבל שאי אפשר לנגוס בו..בעצם. מ-מ-ש לא כדאי לנסות לנגוס בו

אם אנחנו כבר במוד של טיסות וריחופים, אני רוצה לקחת אתכם למסע במכונת הזמן המשכוללת שבניתי במו ידי (נשבעת בספר "מהמטבח באהבה", שמי שלא מכיר אותו מוזמן לעמוד בפינה ולכתוב "רות סירקיס היא מלכה" מאה פעמים)

בימי הביניים המאוחרים (תקופה שהייתי משתוקקת לבקר בה באמצעות מכונת הזמן שלי, בעיקר בגלל קו התפר העדין שבין חשכה ושמרנות לבין התקופה הנפלאה שבטיפופים וטפטופים קלים שהפכו לזרם חזק ורקיעות של השכלה, נאורות והתפתחות טכנולוגית וגם בגלל הלטינית, אהובתי היחידה שנחרטה על לוח ליבי בעזרת פיגיון.אל תדאגו -  הכאב היה שווה את זה)

 בימים שקדמו לתענית הגדולה שלפני חג הפסחא. חזרה שוב ושוב הדילמה האנושית הנצחית ­ סגפנות מול נהנתנות, נזיריות מטהרת גוף ונשמה אל מול ההתמכרות האסקפיסטית לתענוגות. 

נתינים!הבו לי מזון! 

ברוב הדתות הגדולות דרים הצום והמשתה זה לצד זה, איזון עדין שנועד לרצות את האל ובעיקר את מאמיניו האנושיים.הדוגמא המוכרת ביותר ליהודים ולתושבי ישראל בפרט היא תענית יום כיפור (שבה כל מוסדות האוכל והעינוגים, שזה בעצם היינו הך, סגורים ומסוגרים וכשנגמר הצום צובאים עליהם מיטב בני ישראל בכזו תשוקה ולהט, שלפעמים נדמה שלא ראו פיצה/שווארמה/ סושי שנתיים לפחות) מסתיימת בארוחה..

 אבל נדמה שאין תקופה דתית שהציבה מול בני דורה את הצורך להתמודד מול השאלה הזאת כמו אירופה הקתולית של ימי הביניים,  במובן גלוי היו ימי הביניים מעשה פסיפס מורכב של שתי הגחמות האנושיות המנוגדות האלו. לוח השנה היה משובץ לסירוגין בימי תענית וחג, ואין אחד בלא האחר­שהחשובים שבהם היו ימי הצום שקדמו לחג המולד, ה"אדבנט", והצום הגדול שלפני הפסחא, ה"לנט", או התענית הגדולה. 

דפוסי צום הלנט, לזכר 40 ימי הצום של ישו במדבר, התקבעו במאות הרביעית והחמישית. הצום (למעשה לא היה צום של ממש), לא דרש התנזרות מוחלטת ממאכל וממשקה, כמו ביהדות, אלא הימנעות מחומרי גלם מסוימים וצמצום מספר הארוחות לארוחה אחת ביום. הימים והשעות שלפני תחילת צום הלנט הוקדשו לזלילה וסביאה מרובה לא רק כדי לאצור בזיכרון את הטעמים במהלך שישה שבועות ארוכים של תפריט מפוהק ומרדים כוואליום, אלא גם כי צריך היה לחסל את  מלאי הבשר, החלב והביצים אחרת - הושלחו לפח (כמו שאומרים אצלנו בפולין: אוכל לא זורקים)

כך, נולדו הקרנבל, חגם של הקרניבורים, וחגיגות המרדי גרא המפורסמות. במשך שלושה ימים שקדו סועדים, טבחים ועקרות בית על חיסול תכולת המזווה באופן מרהיב: נתחי בשר עצומים שופדו על מוטות ברזל, אלפי ביצים החליקו לגרון בצורה של חביתיות זהובות מטוגנות בהררים של חמאה, קרי פנקייקס, ושל "פן פרדו", או "לחם אבוד", שהוכן מפרוסות לחם מסוכרות ומטוגנות שהושרו ביין ומי ורדים ונטבלו בבלילת ביצים טרופות.

אז נכון שישנם המון מתכונים ברשת, שזה מאכל שמכעט כל אחד יודע להכין.. אבל אחרי שניסיתי אין ספור מתכונים אני גאה להגיש לכם את המנצח, מתכונה של רוני ונציה:

פנקייק אוכמניות

המרכיבים:

2 כוסות קמח לבן

1 כפית אבקת סודה לשתייה

1/4 כפית מלח

4 כפות סוכר

2 ו-1/4 כוסות ריוויון בטמפ' החדר

3 ביצים בטמפרטורת החדר

4 כפות חמאה מומסת ומצוננת

כוס וחצי אוכמניות מווקפאות, מופשרות ומסוננות

להגשה:

חמאה, סירופ מייפל, קצפת, נוגטין, קונפיטורה, דבש וכל מה שמתוק ואתם אוהבים!

אופן ההכנה:

1. מנפים יחד את הקמח, אבקת הסודה והמלח לקערה גדולה. מוסיפים את הסוכר ומערבבים.
2. בקערה בינונית אחרת מקציפים מעט את הביצים. מוסיפים את הריוויון ואת החמאה המומסת ומקציפים עד קבלת תערובת אחידה.
3. מוסיפים את תערובת הריוויון לתוך תערובת המרכיבים היבשים, ומערבבים בכף עץ רק עד שמתקבלת תערובת אחידה. בתערובת יהיו גושים קטנים (שימו לב, ערבוב יתר פוגע במרקם). מקפלים פנימה בעדינות את האוכמניות.
4. מניחים מחבת רחבה וכבדה על אש בינונית. לפני הטיגון בודקים אם המחבת מספיק חמה: יוצקים כמה טיפות מים על המשטח החם. החום בסדר כשהמים "מרקדים" ומתאדים תוך מספר שניות.

כאשר המחבת מגיעה לחום הרצוי, משמנים אותה קלות במעט מרגרינה. בעזרת מצקת או כוס מדידה יוצקים בכל פעם כ-1/4 כוס בלילה בעיגולים לתוך המחבת. מטגנים כ-2 דקות, עד שבועות קטנות מופיעות על משטח הפנקייק, השוליים יבשים והצד התחתון זהוב-שחום. הופכים את הפנקייק בזריזות בעזרת מרית מתכת שטוחה, ומטגנים את הצד השני עוד כדקה, עד קבלת צבע זהוב.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              

טיפים לפנקייק מוצלח                                                                                      

* לרוב יהיה עליכם לוותר על הפנקייק הראשון והשני, מכיוון שטמפרטורת המחבת עדיין לא מדויקת או מכיוון שטרם נכנסתם ל"מוד" המתאים. הכנת פרודקט זה היא עיסוק כמעט מדיטטיבי.

* יש לשמן את המחבת בעדינות בעזרת חמאה בין פנקייק אחד לשני.(עשו זאת כך: קחו חבילת חמאה, הסירו חלק מנייר האלומניום ושמנו בעדינות את המחבת)

* יש לעבוד על להבה בינונית ולהתאזר בסבלנות: כשהפנקייק מגיע לגוון זהוב ומתחילות להיווצר בועות אוויר בבלילה, זוהי נקודת הזמן המדויקת להפיכתו.

* אם רוצים שהפנקייק ייצא עגול ומושלם אפשר להשתמש ב"רינג".

זהו רינג, הוא עולה פרוטות ויש לו שימושים רבים מלבד פנקייק'ס, למשל - טרטר

וובגלל שהוא "ממותג" כמאכל בוקר, אני רוצה לדעת מהו מאכל הבוקר האוהב עליכם ביותר, כזה שאתה מאפשרים לעצמכם כל יום או אחת ל..שיהיה מתוק או מלוח אבל העיקר- שיהיה מאכל הבוקר האהוב עליכם ביותר.

---

[1]המלה "פנקייק" הופיעה לראשונה בכתובים רק בשלהי ימי הביניים, והמתכון הראשון הופיע במדריך אנגלי לעקרות הבית בסוף המאה ה-16.

על חברות אמת, יהלומים והקשר בניהם.

במהלך חיינו אנו אוספים אין-ספור דברים; זכרונות, תובנות וחברים.ישנם חברים שניצוץ הקשר חל בילדות, וכמו (ולהבדיל אלפי הבדלות) מפגע בריאותי כלשהוא, הם מלווים אותך לכל אשר תלך ותפנה.

מעטים מאוד (אם בכלל) האנשים שתרצה לחלוק איתם את כל חייך ועד שארית ימיך.

לפעמים - לא מוצאים ולו אדם אחד, לפעמים מוצאים אולם הדרכים מתפצלות (הגדרה מעודנת להליך כואב, מצלק ושורט)

ולעיתים (שהן נדירות כפרחה שקוראת ניטשה/דוברת עברית תקינה ולא פולטת "מכנס" או תחתון"), מכירים חבר של אמת, פרטנר אמיתי.יהלום של ממש.
וחברות אמת היא אחד הדברים הבודדים שלא ניתן לקנות, אבל ערכם הוא עצום וענק שאין לתאר במילים.

                                     זהו יהלום יפה, אבל יופיו לא משתווה לחברות אמת.

החברות היא סלע קיומנו;היא הכתף שאנחנו בוכים עליה בשעת משבר, היא החיוכים, ההנאות המשותפות, היא אוסף יקר מפז זכרונות, שחרוטים בלבבות שלנו - לנצח.

כל דקה וכל שעה שווה לזכייה בלוטו (בעיני - הלוטו הרוחני ששווה פי מיליון מכל סכום כסף בעולם), כל שיחה אוצרת בתוכה אינספור זכרונות ורגשות , ממלאת מצברים ומטהרת את הנשמה.

מרילין מונרו גרסה כי "הלומים הם החברים הטובים ביותר של האישה".

לדעתי - חברי האמת הם היהלומים האמיתיים


גם בעולם הקולינארי ישנם יהלומים;ישנן מנות. שמהוות את "חוד החנית" ולא נס ליחן (לדעתי זה נכון ל"פאבלובה", מכיוון שהיא משלבת מרקמים, טעמים וצבעים שיוצרים הרמוניה שאין כמוה)

בין כל הקינוחים ניצבת בראש הפסגה ה"פבלובה".. אנה פבלובה, פרימה בלרינה מפורסמת ויפהפייה שנולדה בסט. פטרסבורג שברוסיה, סיירה עם להקת המחול שלה במהלך שנות ה-20 של המאה שעברה ברחבי העולם, והופיעה מול מאות אלפי מעריצים
לאחר הופעה מוצלחת במיוחד, יצאו חברי להקת הבלט למסעדת המלון כדי לבלות ערב קולינרי מהנה.. שף המסעדה, שנשבה אף הוא בקסמה של אנה פבלובה, ניגש אל שולחנה וביקש את רשותה להכין עבורה קינוח מיוחד וחדש שאיש לא מכיר. פבלובה נתנה את הסכמתה והשף נכנס בזריזות למטבח . לאחר זמן מה הונח על שולחנה של פבלובה מנה מרהיבה ביופייה שכללה מרנג  ומסביבו קצפת ופירות . הצבע השולט במנה היה ורוד, והשף הסביר שמדובר בהומאז' לשמלה הוורודה שלבשה הרקדנית פבלובה בהופעה באותו הערב. הקינוח היה מקורי וטעים להפליא, וקיבל את שמה של הפרימה בלרינה הדגולה.

. 

                                                נכון שזה מראה משובב עין ? 

ועכשיו- למתכון

פבלובה תותים וקצפת

    

לקערת המרנג:
5 חלבונים
2 כוסות סוכר
2 כפיות חומץ
2 כפיות קורנפלור (לא חובה)

למלית:
2 מיכלי שמנת מתוקה
1/3 כוס סוכר
סלסילה של תותים טריים שטופים

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-150 מעלות.

2. טורפים את החלבונים והסוכר בקערה.

3. מניחים את הקערה על סיר עם מים רותחים (אסור שהקערה תבוא במגע עם המים) ומערבבים מידי פעם עד שהסוכר נמס.

4. מורידים את הקערה מהסיר ומקציפים במהירות גבוהה את החלבונים כ-10 דקות עד שמקבלים קצף יציב.

5. מוסיפים בתנועות קיפול לתוך הקצף את החומץ, מנפים מעל את הקורנפלור ומערבבים.

6. ממלאים שק זילוף ומזלפים על נייר אפיה עיגול בקוטר של עוגה ודפנות מעט גבוהות יותר.

7. אופים כ- 100 דקות עד שהמרנג נחלץ בקלות מנייר האפייה, והוא לבן ולא זהוב.

8. לפני הגשה מקציפים את השמנת עם הסוכר לקבלת קצפת רכה, ממלאים את המרנג ומקשטים בתותים

*הערה שלי - אפשר ורצוי להוסיף גם פלחי קיווי.החמצמצות של הקיווי מהווה ניגוד למתיקות של התותים והשילוב מקסים ומפתיע לטובה

ועכשיו ספרו לי חברים - במה נמדדת חברות 


אמת?

שולחת ים של נשיקות ואנרגיות חיוביות..סיוון

איטליה במלוא הדרה

לכשאני מקבלת הזמנה מגלעד תקשורת להגיע לאירוע – אני כבר יודעת שזו הולכת להיות הפקת-על.מבט חטוף בתפריט  החדש של "ג'ויה" גרם להרמת גבה, פליאה ובסופו של דבר להתרגשות ולשינון היסטרי של כל מרכיביו.הרבה מאוד זמן לא קראתי (אם בכלל) כזה תפריט מפורט ומעניין של מסעדה איטלקית, שממש גרם לי לרצות שהערב יגיע – וממש לצום כל היום.


שינסתי את הפרטנר הקבוע שלי וחככתי ידיים.זה הולך להיות ערב מושחת במיוחד.

על הרשת הזו, "ג'ויה" שמעתי רבות וגם זכיתי לבקר בה, אולם מסתבר שלפני כמה חודשים נעשתה מתיחת פנים – הביאו שף חדש בשם אליאב גולדנברג, שכמו רב אומן לקח את הבסיס של המסעדה (טריטוריה איטלקית כיפית עם עיצוב רומנטי ומדהים ) ובזק עליה קיתונות של אור. בין היתר הוא הסביר לנו על ההכשרה האיטלקית של חלק מהצוות, תנורי הפיצה (אני רוצה כזה, אפילו שניים),  שעשויים מעץ שהובא במיוחד מהגולן (אם יש מזל, מדובר בעץ זית) ועוד שלל אנדקדוטות מעניינות מהמטבח האיטלקי (האם ידעתם שבצק פיצה מתפיחים 24 שעות?)



שהגענו נהנו מחברה של זוג חביב שהצליח לגרום לנו לחייך, לצחוק וכבר על ההתחלה הראה סימנים של שכנות מושלמת – הם שומרי כשרות, מה שאומר שיותר בשר לנו – (עכשיו דמיינו יהודי קלאסי עם אף גדול חוכך ידיים).

חציל מעושן בגריל (בתפריט 32 ₪) – ליבת חציל קלוי מעושן בתיבול שמן זית, חומץ בלסמי, שבבי פרמזן, עלי מרווה פריכים וסלסה של עגבניות – חביב מאוד, המרווה נתנה יופי של טוויסט לעניין.

אינבולטיני חצילים (בתפריט 36 ₪) – גלילת חצילים במילוי פסטה טרייה מתובלת ומוצרלה, על מצע רוטב עגבניות עם גבינת פרמזן.מנה איטלקית קלאסית שלא נס ליחה (מיועדת בעיקר לחובבי החצילים שאני לא כל כך נמנת עליהם).


קרפצ'יו בקר (בתפריט 44 ₪) – פרוסות פילה בקר, ארוגולה, שבבי פרמזן, בתיבול שמן זית וחומץ בלסמי, מוגש עם פרוסות ג'בטה טרייה: הבשר היה מאיכות מעולה, ובגלל שאני לא מחובבות הבלסמי אכלתי את הבשר "נקי" עם הג'בטה, עצמתי עיניים והגעתי לגן העדן של החלבונים (מה חשבתם? אפילו בגן עדן ישנה חלוקה ברורה..).אפילו ע' הביקורתי נהנה ממנה מאוד והיה מאושר מאוד לדעת שהמלצרים עשו טעות והביאו לנו עוד צלחת של הטעימי הזה.
סלט הבית (בתפריט 43 ₪) – עלי חסה פריכים, אנדיב, אבוקדו, גבינת פקורינו ורוטב הבית מעל.השילוב של האבוקדו עם החסה היה מרענן וכיפי.

                                            זה אנדיב והוא פריך ורענן!
מנה נוספת שקיבלנו במסגרת המנות הראשונות הייתה טריו ברוסקטות (בתפריט 44 ₪) – 6 ברוסקטות קטנות מ – 3 סוגים, עגבניות, אבוקדו ופסטו עם פרמזן.

אני מאוד אוהבת ברוסקטות ופה הביצוע היה ממש ממש מנצח; העגבניות היו טריות ומבושמות, הפרמז'ן היה ארומטי ונימוח..כל זה רק גרם לבטן שלי להתעורר (הי!!) ולחמם מנועים.

נלקחנו לסיור קצר במסעדה ושם הוסבר לנו אודות תהליך האפייה של הפיצות, ללא ספק הקדמה רצינית שגרמה לבלוטות הטעם שלנו להתמתח, להכין לעצמן קפה ולהתכונן לבאות.
ואז הנסיכות לבית ג'ויה הגיעו:

פיאט 500 אדומה (בתפריט 54 ₪) – רוטב עגבניות, עגבניות שרי צלויות, נקניק ברזאולה, עלי רוקט ופרמזן.
כפיים! פיצה עם ברזואלה!..הביצוע היה כל כך מדויק שממש נשאבתי לתוך הפיצה ורק המהמתי דברים חסרי פשר (להבדיל מזמנים אחרים, שבהם אני פולטת רק דברים עם פשר.כן ממש).

                                             אני כל כך יפה שזה מבעס לאכול אותי!
אורטולנה (בתפריט 48 ₪) – רוטב עגבניות, מוצרלה, פלפל, חציל, קישוא, פטריות, פטרוזיליה, שמן שום ופרמזן.

פעם ראשונה בחיי שאני מעזה ואוכלת פיצה עם חצילים.. וואו. אני יודעת ששזה נשמע אייטיז בטירוף (וזה לא כזה נורא..) אבל זו פשוט הייתה חגיגה של טעמים בפה.ויוה לה אליאב!

שרימפס אלה פלנצ'ה (בתפריט 82 ₪) – שרימפס, בצל, שום, רוטב עגבניות, זיתי קלמטה ושמן זית, מוגש על מחבת ברזל לוהטת מהתנור עצים.
המון המון זמן נמנעתי מאכילה של פירות ים מכל מיני סיבות אישיות, ושראיתי את המחבת פשוט לא יכלתי שלא לחמוס את הקטנטנים האלה.מהמם!

והמשתה נמשך..
רביולי בטטה (בתפריט 55 ₪) – רביולי במילוי קרם בטטה וגבינת סטרקינו מלוחה מוגש ברוטב שמנת, גרגירי קצת וגבינת פרמזן.לכל מרימי הגבה והמפהקים שיטענו שזו מנה משעממת ובנאלית, אני ממש ממש ממליצה ללכת לדגום את המנה הזו בג'ויה, כי כל יום שעובר בלעדיה הוא בגדר פספוס! לא פחות.
בצק נימוח, בטטה ברמת עשייה מדויקת והגבינה שנותנת פייט סופי וסוגרת את מחול הטעמים הזה – בראבו!בראבו!בראבו!

פיצת טרטופו (בתפריט 54 ₪) – מסקרפונה, מחית כמהין שחור, מוצרלה, פטריות טריות, פטרוזיליה ופרמזן- עם כמהין הוא בושם, הפיצה הזו היא סניף של הסופר פארם ברמת אביב ג'. עמוסה במחית המדהימה שמלטשת את המנה הזו ומביאה אותו לליגת האלופות, שם היא משחקת משל הייתה ריאל מדריד (רגע של טום-בואיות מימים עברו..)

תבשל בשר בצל על פולנטה (בתפריט 62 ₪) – ראגו בצלים ובשר בקר עם יין לבן, פטרוזיליה ופרמזן, מוגש על פולנטה רכה.

כדי להוכיח לכם את מידת המושלמות של המנה אני אצטט לכם את המשפט שסגר את הערב.

"פעם הבאה שתרצה שאני אוכיח לך את הרצינות שלי לגבי משהו, תבקש ממני להשבע בפולנטה", כך אמרתי לשותפי לבליסה.

אנקות ואנחות והשד יודע מה של הנאה נרשמו בשולחן הזה, ולרגע אחד היה נדמה שהעולם קצת פחות אפור וקודר.

בסיר קטן וחמוד הפציעה פולנטה צהבהבה ומלאת עזוז ומעליה תבשיל כהה ומסקרן – הראגו , שניכר שבושל במשך שעות רבות.המנה הזו פשוט עירסלה אותי בחום ואני מוכננה לאכול אותה כל יום וכל היום

השכנים המקסימים שלנו לשולחן הודיעו שהם ריכים לעזוב.מצד אחד הצטערנו (כי הם היום יופי של פרטנרים והיה מאוד כיף) מצד שני, אמר לי ע': "לא יכלנו לבקש שותפים טובים יותר לשולחן:שומרי כשרות שצריכים לחזור הביתה מוקדם כי יש להם תינוק!".שהוא צודק אז הוא צודק :)

בעודי מעשנת לי סיגריה ותוהה האם הערב הזה יכול להיות יותר מושלם, הגיחו המלצריות והניחו מולי את הפשעים הבאים::

הדולצ'ה בננה (בתפריט 38 ₪) – הוא האל קפונה של הקינוחים.מוס שוקולד לבן בדפי בצק פילו עם שבבי קשיו ובננה מקורמלת.הבצק –קריספי, המוס – גורר אנקות, הפילו – לבכות והיופי האמיתי היה בננה המקורמלת ששכבה שם ופשוט חיכתה שאני אבצע בה את זממי.

טירמיסו קלאסי (בתפריט 35 ₪) – אני רוצה שתעצרו לרגע ותדמיינו בריכה של מסקרפונה.יופי, לשם צללתי.

חומרי גלם מעולים, כמות יפה (וזה כבר דיון שונה בתכלית על מנות הקינוחים בארץ..משום מה השפים חושבים שאם אכלתי שלוש מנות אז אין לי קיבה לקינוחים, חוצפה.) .קינוח קלאסי, כבד ומתוק-מתוק.שאפו.

מקום שני, קלצונה ריקוטה ונוטלה (בתפריט 49 ₪) – מבצק הפיצה, יצרו קלצונה ממולא במלא גבינה צבועה בחום מהנוטלה, אכלתי ביס קטן ונדהמתי משילוב המרקמים ההורס.

אני אחזור.ועוד איך :)

בית.קציצות.זכרונות

היום נבצע תרגיל מחשבתי קטן פה בבלוג (שלא תגידו שאני לא מפעילה אתכם ורק יושבת ומקטרת כמו הדודה הפולניה שאני..) חישבו עלהמושג "בית", עיצמו עיניים..

מהו החיזיון שעולה לכם בראש שאומרים לכם בית? האם אתם מדמיינים מבנה הומה צחוק ילדים, חצר גדולה עם חתולים או מאמא חייכנית שעומלת במטבח על הכנת מאכל עדתי כזה או אחר? (במקרה שלי,המאמא הפרטית שלי מכינה גם קרעפלך וגם ג'חנון.הידד לפחמימות!הידד לסרוטונין שהן יוצרות).



המושג "בית" הוא רחב ועצום ומכיל בתוכו אינספור משמעויות; הפן המשפחתי, בין אם זו משפחה "רגילה", הורים גרושים או יתמות. כל שילוב כזה מכיל אנשים שיש בניהם קרבה מיוחדת שלא תפוג ולא תתמוגג לעולם.אמא יש רק אחת 


הפן הנדל"ני- כי אחרי הכל מדובר פה במבנה, שמה שמייחד אותו משאר המבנים בעולם הוא שאתם מבלים בו חלק נכבד מחייכם וכתוצאה מכך נוסכים את הנופך האישי שלכם .בין אם בחרתם לרהט אותו במיטב הריהוט האיטלקי (אני רכשתי ספת עור של טולמנ'ס ושאני חושבת (ומתרווחת) על היפיפיה הזו, היא הקנייה הכי טובה שביצעתי מעודי),  או שמא חשקתם לשמר את זכרונתיכם מהטיול במזרח ולתלות לונגים, לפזר מחצלות ולהניח אבני קריסטל בכל פינה בבית . בכל מקרה - העיצוב שלכם, מבטא את האופן שבו הכי נעים וכיף לכם לחיות.

                         זוהי הכניסה לחצר ביתי, כאן אני יושבת ולוגמת יין בזמן שקאטולוס שר לי שירי אהבה.כן כן.                                         


וכמובן (הרי בשביל מה באמת התכנסנו כאן? הפן הקולינארי.


לכל בית בישראל יש את אבני הייסוד הקולנריים שלו, שהם לאו דווקא תלוי שיוך אתני.קיבוץ הגלויות או יותר נכון, הסיר הענק אליו נזרק כל מאכל משלל קצוות תבל אשר התקבצו במדינתנו יוצרים תבשיל מרגש.


אז לאחר שבוע מתיש ומיותר שכלל דלקת בכליות, (צרה צרורה דלא הייתי מאחלת אפילו לקורט קוביין, קרין גורן וקובי פרץ), שהיה מחוסר כל טאץ' ביתי במאכלים אותם כן יכלתי לדגום (שגיאה אחר שגיאה + וחוסר יכולת לבשל= שממון קוילנרי ודכדכת רבה) פניתי לידידי הטוב והצעתי לו לפצות על השישי הקודם (שקלל סרט מדכדך שבסופו הקאתי ללא הרף...) בעודנו שמים פעמינו לתל-אביב (עיר ההבלים, האינסטנט ועוג שלל שמות תואר..אבל אני בטוחה שהבנתם את הכיוון), הסלולרי שלי צלצל – וחברה נוספת הצטרפה.

                                              זוהי שממה, וזה לא כיף בכלל.
                   הלוקיישין הנבחר היה מסעדת ה"קסבה" בפלורנטין, שהיא מקום שקט ונעים עם אווירה ביתית (אפילו כלי האוכל נראו כאילו נשלפו מאיזה ארון של סבתא  חביבה מקרקוב!).


בהתחלה החלטתי שאקח פנקייק'ס עם מיץ תפוזים.המלצרית חייכה אליי "בוקר טוב!", ולאחר מבט נוסף בתפריט החלטתי לבחור את המאכל שהכי מסמל בעיני את הבית: קציצות עגל עם אורז.ציוותי למנה חצי גולדסטאר, והתרווחתי במושבי.


הידיד, כהרגלו בקודש, הזמין סלט והחברה דגמה צ'יפס.


למנות לקח כל כך הרבה זמן להגיע, שבמוחי התחלתי לחשב מה יכולנו לעשות בכל זמן ההמתנה; ללכת ברגל לדליית-אל כרמל (יש להם מסעדות נפלאות שם! למשל - טאבון זאמן), לתרגם את הבלוג שלי ללטינית ( למדתי לטינית שנתיים באוניברסיטה) או להקים את בית המקדש השלישי.(הורדוס, בוא אליי מיד!), אבל העדפנו לשבת ולהתאונן בלי הפסקה.פולנים, אתם יודעים.ברגע שהמנה שלי הגיע, ביצעתי עליה הסתערות שלא הייתה מביישת פלוגת לוחמי חי'ר. (עם פז"ם! לא סתם..)

                      זוהי טבלת ההטייה לשמות עצם מהקבוצה הראשונה.עבורנו הקלאסיקאנים זה כיף טהור                          


הקציצות היו קטנות ונימוחות, מעין עננים חומים  וארומטיים של אושר, שהוגשו על אורז בסמטי  שהוא הקרטייה של האורז, ללא ספק קל..) כיפי ולא דביק או דייסתי, עם רוטב עגבניות ( השילוב של קציציות ורוטב עגבניות הוא מושלם, אלמותי ונצחי.אני מוכנה לחתום על זה, שמתישהו בהיסטוריה, נערכה בניהם חתונה קאתולית של ממש!!). עצמתי את עיני ודמיינתי בית, הומה, שמח, מאוחד וכיפי.



לא דגמתי מהמנות של חבריי אבל הם נראו מרוצים.(מצד שני - מה כבר אפשר לקלקל בצ'יפס וסלט..).






אז מה מסמל המושג בית בעניכם? שתפו אותי.

ואל תשכחו:

תאנים


כבר דאגתי להסביר עד כמה קשה לי בקיץ הישראלי- החום, הלחות והגרוע מכל-אני מורחקת מהמטבח (אהבת חיי), בגלל כל השמחת בית-השואבה הזו, שמכונה בפי אוהבי הקיץ "העונה הנפלאה ביותר!".ממש.


אני מעדיפה לתחוב מחט מלובנת לתוך עיני השמאלית, מאשר לחיות במרק המהביל הזה, שמכונה בפי כל "אוגוסט".

אתה טעים, אבל אתה חם.קישטה

                



אני מתקיימת על אבטיחים, כריכים ויוגורטים מתועשים עם שלל פירות (תתרחקו מטעם האגס! שלא תגידו שלא הזהרתי..).שטראוס צריכים לחלק לי דיבנדים, בחיי.


בעודי מהדסת ברחובות עירי, לבושה בשמלה יפיפיה, אני עדה לזוועות הקולינריות המתועשות, שרובן ככולן לא מתאימות לאקלים גיהנומי זה (מי יכול לאכול פלאפל בחום הזה? לבטח מי שחפץ בקלקול קיבה אקוטי במיוחד) פגשתי בירקן נפלא שלי ולאחר כוס קפה, בחנתי את הפירות השונים.שלושה סוגים של פירות צדו את עיני – מנגו (מזן מאיה, שעליו כבר כתבתי), קרמבולה והתאנה.הו..התאנה.


התאנה, או בשמה המדעי: פיקוס התאנה (Ficus carica), שהיא עץ ממשפחת התותיים שגדל ליד מעיינות, ומגיע לגובה של עד 10 מטרים. עצי התאנה מניבים פירות החל מתחילת הקיץ . (הגדרה אמורפית למדי.הקיץ, מבחינתי מתחיל באפריל).


על פי פרופ' א. דנין, מהמחלקה לבוטניקה מהאוניברסיטה העברית, ישנן עדויות ארכאולוגיות בארץ ישראל באתרים פרהיסטוריים , שמעידים שכבר אז התאנה הייתה קיימת.איזה יופי! הם לא יודעו לכתוב אבל התענגו על התאנים!בואו נמציא מכונת זמן :) 


התאנה היא כל-כך אצילית,שיכל מה שנותר הוא להניח על ראשה כתר קטנטן, לבנות לה ארמון ולהקיף אותה במשרתים, שיאכילו אותה בענבים - תוך כדי שהם רוכנים מעליה, מעסים את כפות רגליה ומכינים לה מאכלים ללא הפסק.


אתה יכולים לתאר לכם את המחזה הנפלא הזה? תאנה קוקטית, קטנה וענוגה שוכבת על מיטת אפיריון, עשרות משרתים קשובים לכל גחמותיה ורחשי ליבה.


לו הייתי תאנה.

נכון שהיא מפתה, סקסית, נחשקת ועוד כל מיני מילים ששמעתם בפעם האחרונה ב-1998?

 

ועכשיו חזרה למציאות.קדימה! להתעורר מהחלום! כן כן גם את עם הבנייה המזעזעת בציפורניים, יש לי יופי של מתכונים בשבילכם.






גראטן תאנים






18 תאנים בשלות וחצויות


1 כוס חלב


1 כפית תמצית וניל


3 חלמונים


1/2 כוס סוכר


1 מיכל שמנת מתוקה






6 צלחות הגשה אישיות חסינות אש






עורכים על כל צלחת הגשה שישה חצאי תאנים בעיגול יפה.


שמים בסיר קטן את החלב ותמצית הוניל ומביאים לרתיחה.


מקציפים בסיר נפרד את החלמונים והסוכר לתערובת מעט תפוחה.


מוסיפים את החלב אל תערובת החלמונים מערבבים ומבשלים על להבה נמוכה תוך בחישה עד שהתערובת מסמיכה מבלי להגיע לרתיחה. - מצננים.


בקערה נפרדת מקציפים את השמנת לקצפת ומערבבים אותה אל תערובת החלמונים (הקרה) מחממים גריל תנור.


יוצקים את הקרם אל הצלחת עם התאנים.


קולים מתחת לגריל עד שפני הקרם משחימים מגישים מיד .

והנה הגראטן במלוא תפארתו

סלט תאנים וגבינת סנט מור


מתכון באדיבות השף בני אשכנזי, "איזדורה"

המרכיבים:


15 יחידות של לבבות חסה

חופן עליי רוקט

5 תאנים חתוכות לרבעים

50 גרם גבינת עזים סנט מור פרוסה לעיגולים
מיץ מחצי לימון
2 כפות שמן זית כתית
1 כף בלסמי
1 כף דבש
20 גרם שקדים פרוסים

מלח

                                והנה הסלט.הריר נוטף? גם כאן.
(צילום: ירון ברנר)

אופן ההכנה:
מניחים בקערה את לבבות החסה, הרוקט, הלימון, הבלסמי, הדבש והמלח ומערבבים.

מניחים במרכז צלחת הגשה את סלט החסה. מסדרים מסביב את הגבינה ומסדרים מלמעלה את התאנים והשקדים הפרוסים.


עכשיו תסלחו לי, אני פורשת לנוח.
אה, אשמל לדעת מהו הפרי הקיצי האהוב עליכם :)

סיווי.

מצב רוח רע שהתפוגג בעזרת "אל גאוצ'ו"

אתם מכירים את הימים האלה, שמהרגע שקמתם בבוקר ידעתם שהיום הזה הולך לאבדון? אז כזה היה אותו יום ראשון.לא משנה שקניתי שמלה חדשה (שכידוע, רכישת בגדים היא פעולה מטהרת ומזכת כל נפש חיה), לא משנה שאני מוזמנת לאירוע כיפי במיוחד- הסתובבתי שמוטת פנים, עם מבט של "תעזבו אותי", ופיזרתי חיוכים בקמצנות, כיאה לפרסיה למחצה.(החצי השני הוא גרמני, אם תהיתם).





אז ברגע שהגעתי לאירוע של "אל גאוצו", החיוכים החלו להפציע תדיר, גם בגלל החברה הנעימה, גם בגלל כנרת והקולגות שלה (אין, מותק. אני אזכיר אותך בכל פוסט:)) וגם בכלל המלצריות החביבות שאחזו במגש עם אמפנדות פריכות, שרק גרמו לרחשי הבטן שלי להתעצם ולהשמע כמו מדיח כלים מקולקל .

באירוע עצמו נכח מנכ"ל "אל גאוצ'ו", ברנרדו בלחוביץ', שהסביר לנו על המהלך הבא של החברה- הכנסת מוצריה לסופרים. לא עוד סטייקים מוזרקים ומלאי כימיקלים מפרות ישראליות (שאותן אני אוהבת מאוד אבל אעפס, יש להן מתחרות טעימות יותר, למזלן), אלא על שלל מוצרים –צ'וריסוס, קבבונים, אנטריקוט והמבורגר, כולם-כולם מיוצרים מבשר מיובא – מדרום אמריקה כמובן.(האם ידעתם שבאורוגוואי ישנם 3 מיליון אזרחים, אבל 16 מיליון ראשי בקר? מי קונה לי כרטיס טיסה? קדימה, אך תתביישו..)

בעודי שאני לוגמת מהקולה שלי, ומקללת את מזג האוויר הנורא (שוב להזכיר, אני מתעבת את אוגוסט, ובמיוחד בצהריים) ומרגישה את מוחי זולג, שמתי לב ששאר הבלוגרים שמים פעמיהם אל עבר הגרילמנים.מיד חמסתי את הצלחת ורצתי אחוזקת אמוק, בחנתי את הבשר והגרילמנים וספקתי ידיי בהנאה.אט-אט החלה צלחתי להתמלא –נתחי בקר שאיני זוכרת את שמם, אנריקוט מדמם (שהיה שיחוק מדהים!!), קבבונים (שהיו לטצמי מלוחים מדי, אולי זה בגלל מגבלות הכשרות.), צ'וריסוס, שהיה נחמד מאוד ובהחלט מהווה שידרוג לכל מה שאפשר לקנות היום בסופרים והמבורגר חביב ביותר.


שהגעתי לדוכן הצ'יפס נשאלתי ":תרצי צ'יפס או תפוחי אדמה בנייר כסף?", "ציפס!!ציפס!!" עניתי בלהט.ושהבחורצ'יק שם לי מעט צ'יפס על הצלחת – פקדתי עליו לשים לי עוד. והרבה.הוא חייך.למזלו.

אני מכורה לצ'יפס. למישהו שיש עצות לגמילה?

שהסתיים האירוע, קיבלנו שלל מוצרים לשם התנסות בבית.ניסיתי את הצ'וריסוס בבית, היה חביב, אני לא מחובבות המוצר הזה אז קשה לי לשפוט לכאן או לכאן. הקבבונים היו כיפים, נוטפי שומן אבל שוב, מומלחים יתר על המידה..) והאנטריקוט...למישהו יש גיגית לאגירת הריר שנוטף פה?או שמא אסור לי לאיזה אתר עתיקות ביזנטי ואתיישב בתוך גת?)


וכך נראת גת, למי שתהה(נכון מקסים?)

  

ואלו מוצרי אל גאוצ'ו:

ועכשיו ספרו לי, איזה נתח אתם הכי-הכי אוהבים.