לכל מסעדה בארץ יש הגדרה ושיוך;יש כאלו שחובשות את הכובע האיטלקי, ויש כאלו שמצהירות בריש-גלי כי הם פיוז'ן.
מעטות המסעדות אשר חובשות כובע מסוים ועם זאת פורצות את גבולות ההגדרה המגבילה, ונותנות לשף יד
חופשית של ממש.
כזו היא "לה פמילייה".
ביום ראשון מפוהק למדי, שאני לוגמת קפה כאילו חיי תלויים בכך, הנייד שלי החליט להראות שהוא עדיין בין החיים, ועל הקו הייתה בחורה עם שם קסום (כנרת, שהיא קסם מהלך על שתיים) ובפיה הזמנה לערב בלוגרים ב"לה פמייליה".
חיש קל, מצאתי לעצמי פרטנר הולם ואישרתי את הגעתי.
לאחר סיבובים אין ספור בכבישי חולון-ראשון-השד יודע מה, הגענו לפאתי המסעדה (באיחור, שיש שיגידו שהיה אופנתי, אבל כל אזכור של המילה אופנה לא מועיל לעצבים הרופפים ממילא שלי, אז נוותר).
במהירות הושבנו במרכז השולחן, והיועץ הקולינרי בועז קוינטנר פצח בהסברים על המסעדה, חזונה ושלל הסברים נוספים (מודה שבאיזה שהוא שלב איבדתי אותו..הרעב הרעב)
אני ממליצה לכם לא לקרוא את הפוסט הזה על בטן ריקה.רק אמרתי.
לראשונות דגמנו:
סלט גזר מרוקאי - שהיה חביב, לא משהו לספר עליו.
קולורבי בתחמיץ- עד לאותם רגעים חשבתי שקולורבי הוא מאכל לארנבות.ובכן, אני ארנבת.הסלט היה מרענן, מלא בטעם והתחמיץ..אנקות הנאה.
חציל קלוי עם טחינה-נכון שזו לא מנה איטלקית מובהקת, אבל הביצוע היה מדויק כל כך שלא נותר לי לשבח (בפה מלא מהטעים טעים הזה..) ולומר שלא ממש אכפת לי אם זו מנה איטלקית - מכיוון שכולנו שוכנים במזרח התיכון (וגם איטליה) -בואו נוותר על ההגרות ופשוט נהנה.
קרפצ'יו פילה בקר עם חומץ בלסמי ופרמז'ן רג'אנו-הקרפציו קצת דשדש מבחינת איכות הבשר, אבל השתלב מעולה עם הפרמז'ן האלוהי.הזמנתי לי ולבנזוגי עוד מנה, תוך כדי שאני משתדלת להחניק ולהשתיק את הגניחות..
ניוקי א-לה קרמה ניוקי תפו"א ביתי ברוטב שמנת עם פרמז'ן אפוי בטאבון -שהמנה הגיעה לשולחן היא נראתה מעט עיסתית, אבל אני כידוע, אינדינה ג'ונס הישראלית ולוחמת קולנרית ידועה.
בחוצפה רבה חמסתי מהניוקי, שהיו אווריריים כענן ושחו ברוטב בעל טעם עז ומענג.ללא ספק המנה הטובה בערב.
יחסית לציפיות המאוד נמוכות שלי, המנה הייתה סבירה.לא משהו לכתוב עליו הביתה (אבל הנה!אני כן כותבת! דיסוננס קוגנטיבי, מישהו?)
פילה סלומון עשוי על הגריל ברוטב קברנה ולימון- הפילה היה טוב, מידת הצלייה הייתה מצוינת אבל הרוטב-דשדש קמעה.
סטייק סינטה פידלוט -320 גרם עשוי בטאבון ברוטב ציר בקר וירקות שורש-הדבר היחידי שאני רוצה להגיד על המנה הזו הוא:"אפשר עוד, אפשר עוד המון המון המון ממנה?"
הנתח עצמו היה עונג צרוף (ואני בכלל לאחובבת סינטה), ירקות השורש היו נימוחים ולמרות שלא יכלתי לדחוף פירור..סיימתי את כל המנה.
ועכשיו לקיבה השניה שלי-קיבת הקינוחים:
פונדנט שוקולד במילוי שוקולד לבן עם גנאש שוקולד מריר וכדור גלידת וניל איטלקי-שהמנה הזו הגיע לשולחננו, לקחתי כפית ופשוט תקעתי אותה בפונדנט.נחלי שוקולד רחיננים זרמו לכל עבר, ואני רדפתי אחריהם כאילו מדובר היה במלחמה גרעינית והם היו המושיע שלי.הגלידה הייתה נחמדה (אולי לא נתתי לה מספיק תשומת לב.בכל זאת..הפונדנט גנב את הבכורה!)
קרם ברולה- לא אוהבת.לא טעמתי.
פרפה חלבה ביתי- אני מטורפת על חלבה, אבל הביצוע הזה רק גרם לטירוף שלי להשתולל.
טעמה של החלווה היה דומיננטי וניכר היה שנעשה שימוש בחומרי גלם מעולים.
בתור פריקית של יוון ורומא, (אפילו למדתי לטינית)אני חייבת לציין שאני פוקדת המון מסעדות איטלקיות."לה פמילייה" היא מסעדה לכל המשפחה, שבה כל אחד יכול למצוא את מבוקשו.
ועכשיו תסלחו לי, אחרי ארוחה מעולה כזו צריך לפצוח בצום :)
